כאשר אנחנו נתחיל לראות את עצמנו מהצד, אנחנו נבין שאנחנו קיימים בתוך ערפל. פשוט חסרה לנו ההבנה, המבט האובייקטיבי כדי לראות ולהבין באיזו מציאות לא אמיתית אנחנו קיימים, כמו בחלום.
היא לא אמיתית, ביחס לאותה המציאות העתידית שתתגלה לנו לאחר מכן, לכן החיים הנוכחיים נקראים חלום. כי הרי כך זה קורה בחלום: אנחנו חווים תהליך כלשהו, חיים כלשהם, ופתאום מתעוררים. ואז אנחנו מרגישים את ההבדל בין החלום לבין המציאות.
אנחנו יודעים שקיימות שתי צורות חיים: חלום ומציאות. ומה ההבדל ביניהם? למה אנחנו כל כך בטוחים שגם עכשיו אנחנו לא ישנים, כשאנחנו קוראים את השורות האלה, ובעוד כמה רגעים נתעורר? האם זה לא יכול לקרות?
אין לנו שום אפשרות לדעת על המציאות הגבוהה יותר, שנקראת "התעוררות" ביחס למצבנו העכשווי, שאז ייקרא חלום. וזה באמת כך, כי כשתתגלה בנו המציאות מהדרגה העליונה יותר, היא תיקרא המציאות האמיתית לעומת המצב הנוכחי.
וכך זה יהיה בכל מדרגה ומדרגה! כשהערפל יתחיל להתפוגג, יהיה נדמה לנו שסוף כל סוף אנחנו חיים באמת, שאלה הם החיים שלנו והעולם שלנו, ואין יותר חוץ מזה. ובתוך החיים האלה אנחנו יכולים לומר, שעכשיו נלך לישון, כלומר נרד למדרגה תחתונה יותר, למציאות תחתונה יותר. אך כאשר נעלה למדרגה עליונה עוד יותר, אנחנו נראה שעד אז ישנו!
וכך עד עולם אין סוף. ישנן 125 מדרגות, וכל מדרגה תחתונה נחשבת לחלום ביחס לעליונה. אך כל עוד אנחנו עומדים עליה, היא מורגשת כמציאות האמיתית ביותר.
כל המדרגות האלה נמצאות זו בתוך זו, וכל התופעות האלה מתרחשות בתוך הרצון.
נשאלת השאלה: הלוא גם את העולם שלנו כולם מרגישים ורואים, אז מדוע בכל זאת אומרים שהוא דמיוני? – עכשיו הוא לא דמיוני בעיננו, כי הרי מניין אנחנו יכולים לדעת שקיים משהו אחר. רק כאשר נעלה למדרגה אחרת, נוכל להסתכל משם, מלמעלה, על המצב הקודם שלנו, על הגוף שלנו שנשאר בעולם הזה. ואם אנחנו בעצמנו כבר נמצאים במדרגה עליונה יותר, ברצון להשפיע, אז כשנביט מלמעלה, מהרצון להשפיע על הרצון לקבל שלנו, אנחנו נתפוס את המדרגה הנמוכה האגואיסטית יותר כדמיון שעתיד להתבטל, בדומה לחלום שממנו אנחנו מתעוררים.
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
